מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכווית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. היא נחלקת ל 3 אזורים עיקריים: כורדיסטאן, מסופוטמיה והמדבר הערבי.
במאה ה 6 לפני הספירה קהילת יהדות בבל הייתה כבר אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בתבל. ב 586 לפני הספירה ממלכת יהודה נכבשה על ידי בבל. כצעד אסטרטגי של הבבלים לכניעת עמים, היהודים השבויים הוגלו לבבל עם חורבנם של בית המקדש הראשון וממלכתם.
ככתוב "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" מזמור קל"ז בתהלים. המזמור מתאר את אבלות הגולים החדשים יהודי ממלכת יהודה, שבתגובה לבקשת שוביהם הבבלים אישרו להם לנגן כינורותיהם על עצי הערבה שעל גדות נהרות בבל אך הם לא היו מסוגלים לשיר ולנגן על אדמת נכר. הגולים מתפללים לנקמה בבל העתידה להישדד על החרבת ירושלים ויהודה. באופן כללי ניתן לומר על שורשי יהדות בבל כי על פי המקרא יהודי בבל הם מממלכת יהודה משבטי יהודה ובנימין.
צאצאיהם של הגולים מממלכת יהודה הבטיחו את קיומה של הקהילה שהפכה לקהילה החשובה ביותר בעולם היהודי. במאה ה-3 לספירה ואילך בבל נכבשה ע"י האימפריה הסאסאנית הפרסית שמנעה את פלישתם של הביזנטים והערבים, ונתנה אוטונומיה דתית ותרבותית ליהודים תחת שלטונה. בשנים הללו, ותחת התנאים הנוחים יחסית, בבבל פרח הלימוד התורני, ובתקופת האמוראים, נכתבה בה אחת היצירות המרכזיות של העם היהודי, התלמוד הבבלי.
הוקמו הישיבות המפוארות של בבל: סורא, פומבדיתא ונהרדעא. כך שבתקופת הגאונים, הקהילה שגשגה כמרכז יהודי רוחני בינלאומי עד פלישת המונגולים ב 1258 אשר החריבו ונקטו ברדיפה דתית. בימי הביניים במהלך שלטון האימפריה העות'מאנית, השתפר מצבם של היהודים אך הקהילה לא הצליחה לחזור לתקופת תור הזהב שלה.
מספר היהודים בעיראק לפני טבח הפרהוד וגרורותיו היה כ 150,000 נפש. כ 100,000 יהודים היו מרוכזים בעיר הבירה בגדאד (והיוו כ 30% מתושביה) והיתר היו מפוזרים במחוזות: בצרה, עמארה, מנתפק, דיוואניה, כות, חילה, כרבלא, דלים, דיאלה, מוצל, ארביל, סלימאניה וכרכוך. בארבעת המחוזות האחרונים ישבו יהודים כורדים.
המדינה קיבלה עצמאות מהמנדט הבריטי ב 1932 בסיוע יהודי עיראק. הם לא רק הצטיינו בשימור מורשת עם ישראל בשרשרת הדורות (רבנים כמו הבן איש חי, דנגור ובצרי) ונפוצו אל המזרח הרחוק אלא הם גם בנו את מוסדות מדינת עיראק ותרמו לשגשוגה בכל התחומים: חוקה, חוק ומשפט (כמו דאוד סמרה, האחים אלכביר); כלכלה ומסחר (כמו מנחם דניאל וששון חזקאל); תקשורת ועיתונות (כמו סלים בסון, נעים טוויק, מראד אלעמארי); מחקר, ספרות ושירה (כמו אנו'אר שאול ומאיר בצרי); תרבות ואומנות ויצירה (כמו הזמרת הלאומית סלימה פאשה, המוזיקאים זערור והאחים כוויתי) ובשאר התחומים כגון: חינוך והשכלה, תחבורה ותקשורת.
אך הכול התהפך, ב1933 החלה אפליה נגד היהודים ומעמדם הורע ורבים מהם נושלו ופוטרו ממקומות עבודתם. בנוסף החלו מסרים בתכני מערכת החינוך ותנועת הנוער אל-פתווה, בעיתונות ובשידורי רדיו ברלין בערבית הפצת תעמולה אנטישמית ואנטי-ציונית נגד היהודים מצד הנאצים והמופתי אמין חוסייני** אשר חוללו סכסוך דתי והסתה לשנאת יהודים ורדיפתם, מה שגרם לפוגרום "הפרהוד" (טבח, אונס וביזה) בימי חג השבועות ב 1941 והוא היה הראשון בסדרת פוגרומים ביהודים בארצות ערב.
מאז הפרהוד החל תהליך של טיהור אתני, עקירה וגירוש יהודים (שהמוניהם ניצלו במבצע עזרא ונחמיה בהובלת פעילי התנועה הציונית, בהנהגת ז"ל מרדכי בן פורת ושלמה הלל אשר ייסדו בהמשך את מוזאון מורשת יהדות בבל באור יהודה), עקירתם תוך נישול רכושם, זכויותיהם ונכסי תרבותם והפיכתם לפליטים חסרי כול. עקירת היהודים השליכה על חיי המסחר במדינה אשר שותקו במידה רבה ביחס לשנים שעברו.
*מספר קורבנות הטבח היהודים נע בין מספר מוצנע של כ 200 של המזוהים בשמותיהם לבין אומדן של מעל 1,000 כמתגלה במכון יד בן צבי לאחרונה בדו"ח מודיעין מס. 26 שנשלח מעיראק לא"י ב 17.7.1941. **ועדת החקירה לטבח הפרהוד מטעם ממשלת עיראק קבעה כי המופתי והנאצים היו הגורמים העיקריים לטבח.
העשור מסמן קץ הקהילה היהודית העתיקה ביותר והשיבה לציון. הטבח דחק את יהדות עיראק למצב של אבדן אימון ושיבוש תפיסת המולדת והלאומיות, איום קיומי מקומי ומרחבי וצורך באיתור אפיקי בריחה מעיראק כך שפעילות המחתרת הציונית הצילה את המצב וכיוונה לבריחה אל א"י ובכך ניצלו חייהם של כ 120,000. בכל תבוסה של צבאות ערב מול ישראל, נקמו השלטונות ביהודים למשל תליית שפיק עדס ב 1948.
לבסוף גם בני שארית הקהילה נאלצו לברוח בשנות ה 70, רובם דרך גבול איראן בסיוע הכורדים ולא"י, אחרי רדיפות ועינויים למוות בכלא הסופני של סדאם כולל תליית 9 יהודים בכיכר בבגדד ב 1969 וטבח ב 5 נפשות ממשפחת קשקוש בביתם ב 1973. נותר מאחור רכוש אדיר פרטי וקהילתי כגון בתי כנסת וספרי תורה עתיקים, קברי צדיקים ומקומות קדושים. למזלנו, מבצע הצלת ארכיון יהודי עיראק ע"י האמריקאים והעברתו לארה"ב ושיקומו הושלם ב 2003.
ולסיכום, יהודי בבל מימשו את הכמיהה לארץ ישראל, מולדת אבותיהם ההיסטורית, במסורתם להתעצם רוחנית מתוך משבר, כהתעצמות הרוח בנבואתו של הנביא יחזקאל לאחדות האומה והתקוות לגאולה לאחר חורבן בית המקדש וגלות בבל.
יהדות בבל שהגיעה לחיי צנע וסבל ממושכים במחנות הפליטים בא"י (המעברות) הוכיחה כושר הישרדות והתגברות, גידלה דורות לתפארת עם הישגי השתלבות מרשימים בכל התחומים במדינת הלאום של העם היהודי.
כיום הטכנולוגיה והתקשורת החדשה ברשתות אפשרה חיבור בין דורי ההמשך בשני הצדדים: בישראל ובעיראק מה שמניב קשרי מחקר וגשרי תרבות בין העמים בשתי המדינות. מומלץ לצפות בהתנצלותו של השדרן אלחמדאני על עוול הפרהוד והגירוש בשידור מעיראק. לאור הטיהור והמחיקה, הרדיפות והגזל, זו חובתנו כדור ההמשך לשמר ולתעד, לחתור לעשיית צדק לאבותינו ולתיקון העוול ההיסטורי, ולהנציח בזיכרון הלאומי הקולקטיבי.
