קהילת יהודי אלג'יריה שונה מקהילות יהודיות אחרות בצפון אפריקה, בשל עוצמת ההיטמעות וההידמות שלה לחברה הצרפתית. זו אחת הסיבות לכך, שבפרק זמן קצר מאוד, היגרה כולה לצרפת, ובכך סיימה את נוכחותה על אדמת אלג'יריה. מאז, אותם יהודים בצרפת מדגישים ומזכירים דווקא את היותם צרפתים יותר מאשר את היותם יהודים, עד כמה שניתן.
אלג'יריה, השוכנת בצפון אפריקה, לחופו של הים התיכון, גובלת עם תוניסיה ולוב ממזרח, עם ניז'ר ומאלי מדרום ועם מרוקו ומאוריטניה ממערב.
לאחר שנות שלטון האימפריה העות'מאנית, פלשו אליה הצרפתים. אף על פי שנתקלו בהתנגדות מקומית עיקשת, השלימו הצרפתים
את הכיבוש בתחילת המאה ה 20. חלק מאלג'יריה הפך להיות צרפתי, עד שקיבלה את עצמאותה
בשנת 1962, בתום מלחמה קשה.
מקובל לחשוב שלפחות חלק מהיהודים שהיו באלג’יריה, הגיעו לאחר חורבן בית שני ולאחר גירוש ספרד, כמו בשאר מדינות המגרב.
יתרה מכך, גם המידע הדמוגרפי שלאחר הכיבוש הצרפתי, הנוגע ליהודי אלג'יריה, לוקה בחסר, מכמה בחינות. ראשית, מפקדי אוכלוסין שערך המשטר הצרפתי הכובש, זכו לשיתוף פעולה חלקי בלבד.
שנית, בנתונים הקיימים נתגלו "חורים" בתקופות המתועדות, וכמה מהן חסרות תיעוד דמוגרפי כלל. בנוסף, צרפת, שדאגה במידת מה לתיעוד ולמפקדים, שלטה רק בחלק מאלג'יריה, ולא בכולה. כך שחלק מהיהודים בה כלל לא נכללו במפקדים אלה.
מספרם מוערך בכ -25000 איש לפני הכיבוש הצרפתי. החל משנת 1861, המפקדים הצביעו על גדילה מתמדת של אוכלוסיית יהודי אלג'יריה.
הריכוזים הבולטים של האוכלוסייה היהודית היו בשתי ערים מרכזיות והם: אלג'יר וקונסטנטין, כאשר
ערים נוספות כללו עשרות או מאות בודדות של אנשי הקהילה.
כאמור, הנתונים המספריים הנוגעים ליהודים באלג'יריה, לוקים בחסר. ההערכות מצביעות
על כ 130,000 או 150,000 יהודים בשנת 1962 , וירידה חדה לאחר מכן, לנוכח ההגירה
המסיבית לצרפת ולעליה לישראל.
הציונות באלג'יריה היוותה מעין שיקוף של התנועות הציונות ב"מדינה האם", צרפת. לכן, על אף התנאים הפוריים והמצוינים לעליית תנועה ציונית באלג'יריה, דוגמת תהליכי מודרניזציה, השכלה עילית אנטישמיות ויחס נוח מצד השלטון הצרפתי, נראה שבהשוואה למדינות אחרות בצפון אפריקה, הציונות בה דווקא לא שגשגה. צרפת, שהיוותה מעין "בסיס" לפעילות התנועה הציונית העולמית, היא הייתה מעין מדינה קולטת יותר מאשר מדינה יוצרת. לכן היא לא התאפיינה בפעילות ציונית פנימית.
משנת 1950 , מעט אחרי קום מדינת ישראל, ועד שנת 1962 , עלו לישראל פחות מ 10% מיהודי אלג'יריה, בשעה ששיא העלייה הגיע לקראת שנת 1962 . עיתוי זה נובע מההבנה שהכרזת העצמאות של אלג'יריה קרבה ובאה. יש לזכור, שמרבית יהודי אלג'יריה נהנו ממצב כלכלי טוב, והיוו אוכלוסייה איכותית.
עם זאת, על אף מאמציהם של אנשי הסוכנות היהודית להעלות למדינת ישראל אוכלוסייה איכותית ועשירה, היה נראה שהמשפחות שקשרו את גורלם בצרפת, אימצו לחיקם את התרבות הצרפתית, את הגינונים, את השפה ואת הערכים. הם העדיפו להגר דווקא אליה, ולהימנע מפעולות שעשויות להתפרש כחוסר נאמנות לה. כל זאת, למרות יחס קשה שקיבלו היהודים לא פעם מצד החברה הצרפתית.
