ונחשבת למיעוט הדתי הוותיק ביותר באיראן. אבני דרך חשובות בהיסטוריה היהודית העתיקה נקשרות באזור, דוגמת הכרזת המלך כורש, וסיפור מגילת אסתר. בתקופת מלוכת השושלת הפהלווית, היהודים באיראן נטמעו בחברה הכללית, שגשגו ופרחו מבחינה תרבותית. אך בין שתי התקופות, וכן לאחר שנת 1976, עברו יהודי איראן סבל רב, שהשפיע רבות על חיי הקהילה.
שטחה העצום מתפרש על פני 1.6 מיליון קמ"ר. מצפונה טורקמניסטן, הים הכספי, אזרבייג'ן וארמניה, מדרומה המפרץ הפרסי, במזרחה אפגניסטן ופקיסטן ובמערבה תורכיה ועיראק. היא משלבת כמה אזורי אקלים, החל מאזורים קרים ומושלגים בצפון ועד אזורים מדבריים בדרום.
פני השטח האיראני מגוון ומאתגר מבחינה טופוגרפית, והוא מתאפיין במגוון של צורות חיים – שבטיות, עירוניות וכפריות. רוב אוכלוסיית המדינה מרוכזת בצפונה ובמערבה. בדרום מזרח המדינה נמצא מדבר המלח, מדבר לוט, שהטמפרטורה בו מגיעה עד 50 מעלות צלזיוס.
מתוך הדיווחים הקיימים, קשה להסיק היום נתונים מדויקים על אודות גודלה של הקהילה היהודית באיראן, אך מסתמן שבמחצית השנייה של המאה ה-19, חיו באיראן כ-40,000 יהודים. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, לאחר מלחמת העולם השניה, הודות לתהליכי מודרניזציה והגירה מעיראק השכנה, הגיע מספרם ל-80,000.
ב-1948 חיו באיראן כ-100,000 יהודים. בין 1951- 1954 עזבו אותה רבים – חלקם לישראל וחלקם לארה"ב ולאירופה. אך נראה שעד שנות ה-70 של המאה ה-20 השינוי במספרם לא היה משמעותי. הירידה הדרסטית במספרם הגיעה דווקא בשנות ה-80 של אותה מאה, בעקבות עליית ח'ומייני.
כיום חיים באיראן אלפים בודדים.
בשנת 1915, החלה להתמסד תנועה ציונית באיראן. שנתיים לאחר מכן, עם הצהרת בלפור, החלה ההתעוררות הציונית. ב-1919, הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית באיראן פעל כגוף מקשר בין יהודי איראן לבין ההסתדרות הציונית העולמית, בכל המובנים: כלכלי, חינוכי, בטחוני ועוד'. עד 1922 קמו 27 סניפי תנועות ציוניות ועד. יהודים רבים התארגנו לעליה, מכרו את רכושם, והצליחו לעלות למדינת לישראל, כשברקע מאורעות תר"פ-תרפ"א. אך בדצמבר 1922 פורסם באיראן צו האוסר את יציאת היהודים מאיראן, צו זה נותר וזה נשאר בתוקף עד מלחמת העולם הראשונה . עד 193, וכך נחלשה הפעילות הציונית הלכה ונחלשה, על רקע ההגבלות. , אך לא פחות מכך – לנוכח קשיים הנוגעים לפוליטיקה פנימית בקהילה היהודית.
אך המהלכים הצבאיים באזור, הנוגעים למלחמת העולם הראשונה הגירת פליטים מאירופה (חלקם יהודים שהיו נציגי היישוב היהודי בארץ ישראל) ושינוי היחס לציונות מצד השלטון האיראני – הביאו לתנופה בפעילות הציונית. איראן הפכה לתחנת עלייה ומעבר לישראל עבור פליטים שהגיעו אליה מסיביר, לאחר שברחו ממזרח מפולין ומהארצות הבלטיות, ושתי האוכלוסיות החלו להתערבב ולהחליף ביניהן רעיונות, ידע והשכלה.
הראשונים שעלו היו ילדי הפליטים, חלקם יתומים. 1,235 יהודים עלו במהלך המבצע הראשון, בשנת 1943. זו הייתה הסנונית הראשונה, שהציתה תקווה בלבבות יהודי איראן שביקשו לעלות לארץ ישראל.
